משנת ארץ ישראל על משנה כלאים ב׳:י׳

10 כל שהוא בתוך בית רובע עולה במידת בית רובע – זה הכלל. בית רובע הוא מידת השטח ברוטו, ולא שטח המזרע בלבד.

11 אכלת הגפן – בדרך כלל לא הייתה הגפן מודלית אלא שרועה על הקרקע לעיל איור 1. רק כאשר הבשילו האשכולות הדלו אותה. אכילת הגפן היא השטח של הענפים כשהם שרועים או אף כשהם מודלים. בשטח מתחת לענפים אין זורעים, אך הוא נכלל בשטח הערוגה להצטרף לבית רובע. והקבר – הקבר תת קרקעי, אך אין זורעים על גביו, והכניסה לקבר וחצר הקבר מהווים שטח אבוד לחקלאות. לכאורה המשנה מדברת בכל מקרה של מערת קבורה שכוכיה תת קרקעיים. אלפי מערות כאלו פזורות בארץ איור 30. אמנם בדרך כלל מערות כאלה מצויות במדרון, וכמעט אין אפשרות לזרוע על גבן, אך עדיין ההלכה רֵאלית. ייתכן גם שהמשנה מדברת גם על קבר שאינו מערה, אלא קבר פיר, וכמובן אין זורעים עליו איור 30 א-ב.

12 והסלע עולים במידת בית רובע – נכללים בשדה לצורך המדידה, כמו שפירשנו.

13 התלמוד הירושלמי מדייק מכך שהמשנה מנתה רק את אכילת הגפן שהגפן עצמה אינה נמנית משום שהיא אסורה בהנאה. מכאן עולה השאלה האם הקבר מותר בהנאה ירו', כח ע"א. שאלת היתר קבר בהנאה אינה פשוטה, ולא כאן המקום לדון בה. מכל מקום, כל השאלה והדיוק הם ספרותיים בלבד. מקום הגפן עצמה הוא חסר חשיבות בהקשר זה משום שהוא זעיר וזניח, ולכן המשנה אינה מתייחסת אליו. בהחלט ניתן לפרש שאכילת הגפן מצטרפת, וכל שכן הגפן עצמה. אבל הקבר שטחו גדול, ולכן יש מקום לברר האם הוא מצטרף לבית רובע. שאלת הגמרא שייכת, אפוא, למקרים שבהם הצורך בבירור משפטי תאורטי "נקי" גובר על הפן הרֵאלי של בירור השאלה המציאותית.

14 בתוספתא נאמר: "דרך היחיד, ודרך הרבים, וגדר שגבוה עשרה טפחים, אין עולה למדת רובע. נמוך מעשרה טפחים, עולה למדת בית רובע" פ"ב ה"ו. הדרך אינה חלק מהשדה בעיקר משום שהיא חוצה אותה ויוצאת ממנה.

15 בתבואה בית רובע – כל מה ששנינו במשנה ט בדבר בית רובע הוא בשדה תבואה.

16 ירק בירק ששה טפחים – ערוגה ששטחה שישה על שישה טפחים היא המקבילה לבית רובע. הטפח הוא 5-6 ס"מ, וערוגה כזאת שטחה שלושים על שלושים ס"מ בערך. בתוספתא נאמר: "עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים, רואין אותה כאילו היא טבלה מרובעת. אפילו אין שם אלא קלח אחד, נותנין לה עבודתה ששה טפחים. בין מן האמצע ובין מן הצדדין. היו קלחין נוטין לארבע רוחותיה הרי זה מותר מפני שנראית כסוף שדה" פ"ב ה"ז. דין סוף השדה יידון להלן פ"ג מ"א. החידוש בתוספתא הוא שמרחק שישה טפחים נדרש גם מירק יחיד, וכן שהמרחק הוא טבלה רבועה, כלומר שלושה טפחים מכל צד.

17 תבואה בירק וירק בתבואה בית רובע – אם מדובר בשדה שיש בו מגע בין תבואה לירקות יש להלך אחר החמור יותר, ושדה מינימלי הוא בית רובע.

18 רבי ליעזר אומר ירק בתבואה ששה טפחים – יש להלך אחר המין שעליו חל הדין הקל יותר.

19 להלן פ"ג מ"ג כשתשלים המשנה את ההלכה נשמע שלדעת חכמים אחרים יש צורך בתלמים ארוכים יותר, ומשנתנו כרבי עקיבא שהתלם החריג המינימלי צריך להיות שישה על שישה טפחים כגודל ערוגה. מידה זו נקבעה משום שזה היה שטחה הרגיל של ערוגת הירק ראו פירושנו להלן פ"ג מ"א.